שחאדה נ' הדר חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התובעת ילידת 1975 תושבת כפר רמה.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 11.1.03 בסמוך לשעה 18.30 ותוך כדי ירידת התובעת מרכב מספר 25-627-07 (להלן – "הרכב"), היא נפלה ונפגעה ברגל ימין ובפרט בבוהן אותה רגל. למחרת היום, בתאריך 12.1.03, כאשר כאביה של התובעת התחזקו והיו בלתי נסבלים, היא פנתה לבית חולים צפת, שם נבדקה ואובחנה כסובלת מנפיחות בבוהן, רגישות במישוש ושבר. בשל כך רגלה הושמה בגבס והיא שוחררה עם המלצות למנוחה והמשך מעקב רפואי.

הנתבעת היא מבטחת השימוש ברכב בפוליסת ביטוח חובה. הנתבעת הכחישה דבר אירוע התאונה וטענה, שהתובעת נפגעה ככל הנראה בנסיבות אחרות לחלוטין.

לאחר שהתובעת חזרה בה מבקשתה למינוי מומחה רפואי, התיק נקבע לשמיעת ראיות, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובעת ובעלה, מר סמעאן שחאדה, בהיותו הנוהג ברכב לפי גרסתם.

אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להידחות.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה לסתירות רבות שהתגלו לדידה בין דברי התובעת לבין דברי בעלה, ובין הדברים שנמסרו בבית המשפט לבין הדברים שנמסרו לחוקר מטעמה.

לעומת זאת טוענת התובעת, כי גרסתה נתמכה בדברי בעלה, וגם אם ניתן להצביע על פערים מסוימים בעדויות שלהם, הרי שמדובר לכל היותר באי דיוקים שאינם מגיעים לכדי סתירות מהותיות.

אומנם לא כל אי התאמה עליה הצביעה הנתבעת מקובלת עלי, ואולם בחינה מדוקדקת של העדויות מגלה כי אכן קיימות מספר סתירות ואי התאמה בין גרסת התובעת לבין יתר הראיות שבתיק. כך למשל, מתברר כי קיימת אי התאמה בין דברי התובעת לגבי השעה בה הוחלט לנסוע לקניון (שם עפ"י הנטען אירעה התאונה), והאופן בו הוחנה הרכב בחניית הקניון, לבין דברי בעלה בנושאים אלה.

כמו כן קיימת אי התאמה בין דברי התובעת לגבי הפגיעה ממנה סבלה בברכיים כתוצאה מנפילתה מהרכב, לבין התיעוד הרפואי שאינו מצביע על תלונה אודות פגיעה בברכיים, לא כל שכן ממצאים רפואיים בברכיים.

כמו כן, בניגוד לדברי התובעת כי לא עבדה עובר לתאונה, אלא עבדה שנים קודם לכן לפני שנישאה במשרד של אחיה וזאת ללא שכר, מתברר לפי מסמכי המל"ל כי התובעת עבדה ואף קבלה שכר.

יתרה מזאת, התובעת לא דייקה בתשובותיה לגבי עברה הרפואי ולגבי פגיעתה בתאונת עבודה בעבר.

לסיום קשה להימנע מהתהייה שעולה מגרסת התובעת לגבי אופן ומנגנון הנפילה, לבין הממצא הרפואי של שבר בבוהן הרגל אשר אובחן אצלה, ובפרט אם ניקח בחשבון שלפי דברי התובעת היא נעלה באותו זמן מגפיים.

ככלל מקובל עלי הטיעון של ב"כ התובעת בסיכומיו, כי פרטים מסוימים של האירוע עשויים להיחרט בזיכרונם של התובעת ובעלה באופן שונה. כמו כן, ערה אני לכך כי לאחר חלוף זמן עשויים הם באופן טבעי שלא לדייק בפרטים. יחד עם זאת משקלם המצטבר של אי הדיוקים אשר מניתי לעיל, הביאוני לכל מסקנה כי התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל הראשוני המוטל עליה להוכיח כי נפגעה בנסיבות שתיארה.

אחרית דבר:

אני מורה על דחיית התביעה.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.